יום ראשון, 13 בנובמבר 2016
הודעה של לב הקודש של ישו
(מרקוס): כמה נהדר שהגבירה שמחה איתם! אם הם היו מרוצים מהלב שלה עבורי, זה הכל, כל מה שקובע.
"בני ובתי האהובים, היום, אנכי ישו, אדוניכם, באתי שוב לברך אתכם ולומר: היו פרחי דבש של לב הקודש שלי!
היו פרחי דבש של לב הקודש שלי על ידי חייך בכל יום יותר ויותר באהבתי, מחפשים לנחם את לבי עבור רבים שמגניבים אותי, בוזים לאהבתי ולא רוצים לאהב אותי. למען רבים שעדיין היום, אף לאחר מותי, ברחו ממני ומנעו מאיתי אהבה של לביהם.
עם אהבת לבם, עם תפילותיהן המרוקחות באהבה ועם מעשים של אמונה ואמת נאמן לאהבתי לנחום את לבי.
היו פרחים של אהבה שמקנים ללבי כבוד אמיתי, תפארת, אהבה וזה האמון הנאמן שאני ציפה ממנו מכל נשמות. אך עבורם קיבלתי רק ביגוד, שכחה וחטאים.
כמה חסדים אנחנו נותן בכל יום לכל הנשמות. ואין החיים, שמירת החיים, אחד מהם? ורק כך הם חיים כדי לגנוב אותי, הם חיים רק כדי לפצוע אותי ולשלם את הטובות שלי בחטאים וביגוד.
זה הסיבה שאני בוכה ואף אמי בוכה לראות כיצד טיפלו בי, אף לאחר שנתתי חיי ושרקתי דמי עד הנפש על הצלב למען ישועת כל אחד.
כן, גם לב הקודש שלי בוכה לראות את הדרך שבה הם מטפלים באימי. שלחתי אימי כשליחה למקומות רבים בעולם ואף כאן, אך הם נטושים רוב הזמן ולא אחד דואג לשום דבר.
גם כאן הייתי כך לא היה זה הודות לחריצותו, להיתרפעתו, לאהבתו, לעבודתם ללא הרף של מרקוס האהוב עלינו, שבעצמתנו לבים, אינו פוסק מלעשות תפילות מדיטטיביות לאימי, שעונות תפילה כדי להביא את העמים להתפלל ולהתפלל הרבה כל יום.
לוּלא עשה הכל זה, לוּלא ערך סרטים של הופעותיה של אימי. לוּלא היה גיבור זה, חריץ ופורץ דרכים של לבינו, מקום זה גם הוא היה נטוש ומכוסה בסבך ובחיות הבר.
אבל, הודות, הודות לגיבור הזה, אדיר והפורץ דרכים של לבינו, כאן, במקום זה התפילה אינה פסקת לעולם, לא מתה ולא נופלת.
וזאת הסיבה שאימי ואני כאן, נשענים עליו ועל אלה שדומים לו גם הם מאהבים אותנו, משמעים לנו ונותנים את חייהם באהבת לבינו. לעזור לנו להציל נפשות רבות שנמצאות בסכנת אבדון לנצח ולכן רק באמצעות מעשים רצופים של אהבה, ציות ללבינו, הנפשות האלה יכולות להישמר.
כן, מרקוס האהוב עלי הוא הפרח הגדול ביותר של אהבת ליבי הטהרתי ולבי הקדוש. כן, וגם אתכם צריך להיות כך שבאמת דרךכם אוכל להפיץ את ריח הנעים של אהב�תי, חסדי וקדושתי בכל העולם המלא תפארת וחטאים.
ואכזאת גופה נרקבת עתה מפרישה את הריח המזוהם של האבדון השלם של משפחות, נערים וכל החברה שסובלת רוחנית ומתה.
התו פרחי אהבה לבי הקדוש על ידי נשיאת מסרעי ומסרי של אימי לכל הנפשות ולקצות העולם.
אל תיראו כי אנוכי עמכם עד קץ העולם ורווחי יפעל ביכולכם ובשבילכם כל עוד התאוה היחידה לאהוב אותי, לאהוב את אם לי ולהציל את אחיכם ואחיותיכם היא הרוח שממנה נשמתכם ונשמותיכם.
היו פרחי לב הקדוש שלי צומחים כל יום באיחוד איתי, בתפילה עמוקה, בהרהרות, באיחוד רצונכם ברצוני, בבזיון לרצוןכם ולחפצי העולם.
ואז, אכן להב האהבה שלי, להב של אם לי יפרוץ בעוצמה בנשמתך וישרף אותה, משנה אותה ללהב לאהוב ללא הפסקה.
אוי! רק את רצוני באהבה! אנכי מכה על דלת לבבות, מבקשת אהבה, מחפשת אהבה, צמאת לאהבה!
אני אהבה, אני אהבה. לב הקדוש שלי הוא המשכן של האהבה, זהו המקור של האהבה שממנו כל יצור יכול לשתות את האהבה הנצחית שהרוח שלה יוצרת שלום, שמחה, קדושה, חיים נצחים.
כל נשמה שתשתה ממעיין זה תיחיה לנצח, והנשמה שעולה לשתות מהמעיין של אויבי, מסרבת לשתות מן המעיין של לב הקדוש שלי, הנשמה הזו מתה. ואם ארא כי היא סוררת ומתקשרת לעולם לשתות ממעיני הרעלים של האויב, אז אנכי עוזב אותה ושומט לה לשתות מים המוות עד שתמות לנצח.
אני עושה זאת לא כי אני רע, אלא כי אני צדק. טוב ורע לפנייכם, שטו למי שאתה בוחר ומה שניתן לכם.
מי שמחפש אותי ורוצה את מימי החיים הנצחים, לו אני נתן אותו מיים ואמת ממנו יזרמו נהרות חיים, נהרות חסד שיזרמו לחיים נצחיים ויחבלו עימו בשטפי המים שלהם את נשמה שזורם ממנו ועוד רבים שנלוו אליו בשטף קודש, חסד ואהבה.
היהו פרחים השושנים של לבי הקדש על ידיחקיית בתי מרגרידה אלאקווק שייתה פרח קטן של אהבה. שהיא נתנה לי בכל יום חייה אהבת טהרת בנים, אהבה שרצתה לאהוב אותי, לנחם אותי, באמת לעשות אותי שמח, לשבח אותי, לסגוד לך, לשרת אותי.
ואין רצה ממנו דבר אלא לאהבה אותי יותר ויותר גם כן ולהיות יותר ויותר בים הבלתי נמדד של טובתי האינסופית.
יהיו זה רצונכם וגם אני נתן לך אותו כפי שנתי לה, אני נתן לך מתנת יחידת ידיעת לב הקדש שלי, אני מאיר את פניך בעומק טובתו של הלב הזה שאוהב אותך כל כך ואני עושה אותכם יורשי לב הקודש שלי.
כן ילדי, כמה באמת רוצה לאשרר אתכם עם אוצרות ועושרי לב הקדש שלי. רק 'כן' שלך ורשתי את השאר. עונייך, בניגוד להסגת גבול, משכו אותי, כי אנכי אינסופי בעושרים טובים נצחיים, רואים אותכם כך עניים, אני מתאבל עליכם.
ואשמע בלבי הקדש את הרצון לחלק עםכם את עושרי, להיות שותף לעושר לב הקודש שלי ולעשרך לראות אותך עשיר, יפה ומרהיב כמו לב הקודש שלי.
אפוא רוצה שאתם תבואו אלי כדי שתעשרתי אתכם כל יום יותר ויותר בחסדי.
כאן אני רוצה נפשות שרופות באהבה בדרגה הגבוהה ביותר, לפיכך התפלל, התפלל, התפלל. שים לב גם כי נתתי לכם הרבה והרבה אגבי אתכם.
אני הוא האדון שאוסף אף ממקום שלא נטעתי ואתם שם שנטעתי ביכולת גדולה של אהבה ושל חסד פרי רבים באמת אשוב בקרוב לחפש.
אל תהיו כמו התאנה העקרה שאכלתיה, כי אחרת שלחתי את מלאכים לי לקטוף אותך ולהשליך אותך לאש הנצחית שלא תיכבה, כי שם מקום לעצי שאינם רוצים לפרות פרי אהבה וקדושה.
גור באהובתי, גור בחסדי, אנא אוהב אותך! רוצה להיות אלוהיך האוהב שנמצא תמיד מאוחד עםכם בקשרים של אהבה נצחית בלבכם.
לכן באו אלי, פתחו את ליבךם לי, תנו לי את אהובתכם ואני גם נתן לכם כל מה שיש לי, גלה להם סודותי, נשק את נפשך בנשיקת האהבה של לב הקודש שלי שתעשה אותך לשמח עם שמחה.
אדונך בלבוש חפצי המלכותיים, נתן לכם מתנותי, נתן לכם חסדי. ואז באמת תזריחו ותהיו דמויות מושלמות של לב הקודש הקדש, אמיתיות, אלוהיות, מרהבת.
ואולם העולם רואה יופי ונפשותיכם יאהב את יופיה של לבי הקדושה ממנה באו העושר שגמלו אותך. ואז, העולם ידע אהובתי, ידע האמת, והאמת תשחרר אתכם כולם.
המשיך להתפלל תפילת הרוזרי של רחמים כל יום, כי אז אנחנו נתתי לך הודות רבות. עשה שעת הקודש שלי בכל יום שישי כמו בנו הקטן מרקוס שלחתכם. כבר הוריתי את פני לפני אחד מבני שהעביר זאת שעה קדושה כדי לספר לכם: שאז אמת תעשיה, אנחנו חי עםך, לתת לך חסדי ולגלות לפניך פני אהבתי.
לכלם ברכתי באהובה עכשיו מפראי-לה-מוניאל, דוזול ואז'קארי".
(מריה הקדושה): "בנים שלי, היום אתם חוגגים כאן יובל לגילוי המדליון השלום שלי. כן, באותו 8 בנובמבר כאשר גליתי לבני הקטן מרקוס מדליוני השלום לפני שנים רבות. נתתי לך מתנה גדולה מאהבת לב הטהור שלי.
נתתי לך מתנה גדולה מאהבה מלבי כדי להראות לכם כמה אוהב אותכם ולהגן עליכם ממנסרות אויבי, אשר באותם ימים ישגשגו enormously ויגרמו לרבים לנפול. כך שבדרך זו גופך ונפשותיכם תהיו מוגנים מפעולה הרעה שלו.
וכן שתוכלו ליהנות משלום אמיתי וחירות של רוח כדי לעקוב אחרי הדרך לקדושה ולישועה בבטחה ובשקט.
נתתי לכם מתנה גדולה מאהבתי, ממעי לבי, כך שדרך המדליה הזו יוכל לב הקודש שלי לאיר את נשמותיכם ולפתוח אותן עוד יותר באש אהבתי. ולקראתכם מלפול בשגיאות שהן מתפרסות ומלמדות בזמנים האלה והם כבר גרמו לרבים מנשמות להרוס ונפל לאפוסטזיה הגדולה.
נתתי לכם מתנה גדולה מאהבתי להיות לכם תעלת חן ונסים בלי סוף בזמנים האלה של משבר גדול, כאשר ניסויים, קשיים ומכשולים יגדלו לכל אחד והרבים יכולים להיפתח בדרך.
דרך המדליה המופלאה שלי לשלום אני נותן לילדי יותר ויותר: ברכות, חסדים, נחמה, תמיכה ואהבה. כדי להקל עליהם את משא הניסויים ולתת להם כח כך שיתהלכו תמיד עוד יותר אל ניצחון לב הקודש שלי.
נתתי לכם מתנה גדולה מאהבתי וגם סימן תקווה גדול כי אם קדושה, אמי, שהמדליה המופלאה הזו לשלום דורסת ומשחיתת את ראש הנחש השאולי, כבר מודיעה לך על ניצחון שלה, על ניצחון הסופי שליה על שטן וכוחות הרע שיקרה בקרוב.
לכן דרך המדליה הזו אתה מנוחה, אתה עוזרת לי ואתה מוטבעת להמשיך הלוך בכל יום בשמיעתי להודעותי תחת פיקודי אל ניצחון לב הקודש שלי, כאשר בסוף אני משחרר אותך מכל מעשי הרע של שטן ומאפשר לך להיכנס לזמן החדש של קדושה ושלום ואהבה שאני מוכן לכל העולם.
במדליה זו תקוותך נוחמת, אהבתך יותר חריפה, אמונתך מתחזקה. נתתי לך מדליה זאת כדי לחזק את אמונתך בי, כי כבר ראיתי שמרד גדול יגדל ורבים יעבדו את האמונה הקתולית בלבם.
כן, עתה הספרים המכילים מינות יחלקו יותר מכל לפני עם העם הקתולי ורבים ישכחו את אמונתם ואהבתם בי, כבודם לי, למלאכים והקדושים.
אבל לא כאן, כי בזכות בני הילדים שלי מרקוס, אבירי הכוח שלי, בזכות התפילות המודעות שהם עשו ונתנו לך. כל שעות התפילה והסרטים של הופעתי האמונה בילדי באמת הייתה מבוצרת בי ואן לא תפרץ כאן טעויות הפרוטסטנטיות, הטעויות של מרידה.
ואלו שנאמנים למקום זה לא יושחתו, הם לא ישכחו את אוצר האמונה הקתולית האמיתי.
אתם חייבים להחליץ את אלוהים ואני שהביאתי אותכם לכאן למקום הזה, שם באמצעות אבירי הכוח שלי, להבות אהבתי ללא הפסק, נתתי לך כל אלה האוצרות שימנעו מרידה לשחית את אמונתכם ולהגיע לנשמותיכם לאבדון.
אם הייתם בעולם או מה גרוע יותר עם הקתולים העניים, שהם מונחים על ידי הכוהנים המורדים והעיוורים ונופלים לתהום. גם אתם, גם אתם ילדיי תאבדו את אוצר האמונה היקר.
תן לי חסד זה, תן לי שמירה זו, תן לי הופעתי כאן, התערבותי כאן בחסד הגדול הזה ומעשה ההגנה שניתן לכם כאן.
תן לשרתי, תן ללהב האהבה הבלתי נלאית שלי, לבני לי מרקוס שמירה זו באמונתכם. אמנם, מי שישאר נאמן לי כאן לא יטמא על ידי הנפילה והלא יעלום.
עבור זה, ילדי, תודה לאלהים היום שעשה אותי לבוא כאן עם מדליוני המופלא של השלום, עם הודעותי ודרך בני לי מרקוס, שרתי, ליתן לכם את כל האוצרות הללו שמשמרים חיים, דולקים, מגונים, טהורים ונקיים באש האמיתית של האמונה הקתולית.
המשיכו להתפלל תפילתי הירוק מדי יום, כי מי שישאר מאוחד לי בחוזקה דרך התפילה הזאת לא יעלום ולא יצטמצם עם הנפילה הגדולה. אלה שהזניחו את תפילתי ירדו אבדון.
המשיכו בכל השעות של התפילות שאני נתנתי לכם כאן ופתחו את לבבכם עוד יותר ללהב האהבה שלי, הרחיבו אותם עם תפילות נוספות, צומות נוספים, קורבנות נוספים. ועל הכל, בזהירת רצונכם, דעתכם וחפציכם בעולם, הקשר לכלים.
כדי שבאמת בלבבכם יהיה מקום לי לשים את לבי עם להב האהבה שלי כדי שתהיו בעלי הרגשות שאני מחזיק בהם ועם אהבת זה, אהבו, עבדו את אלהים.
לכלם ברך באהבת פטימה, לורד ולוז'רי".
(מיכאל הארכנגל הקדוש): "אחי יקרים, אנכי מיכאל, עבד ה', שמח באשר באתי היום לברכתכם ולומר לכם: תיקנו את הרע שנגרם בבונטה.
כל עוד העולם לא מתקן את העוול והרשעה שנגרמו לאמא של אלוהים בהגלות בבנוטה, עונות ימשיכו ליפול על הארץ.
העוול שנגרם בבונטה הוא הסיבה לרוב הטורנדואים, הרעידות האדמה, ההורים והמצוקות. התבוננו בהגלה זו באמצעות הפצתה בעולם ולכך שכל אחד יעשה כפי ההדרכות שהמלכה הקדושה שלנו נתנה בבונטה.
עליכם גם לתקן את הגלות בלא קודוסרה, באומבה ד'אסקיויגה וגם פאטימה. אתם בעשור ה-100 של ההגלות בפאטימה, אך המסר מפאטימה אינו ידוע, לא מופץ. במיוחד על ידי אלה שיש להם החובה הגדולה ביותר להפיץ אותו, הכוהנים והבishops.
חרב גדול נושקת עליהם, העונש תלוי מעל ראשם, כי באמצעות השקט שלהם לגבי פאטימה וההגלות האחרות של אמא אלוהים, הם גורמים לנפשות רבות לסור ממנה ולתן לאויב ללקוח את הנפשות ולהביא אותן לאבדון. תהיה מרדנות יותר ויותר בכנסייה ובמשפחות, ותתקדם העולם מהיר יותר ויותר, נופל עוד ועוד מהצוק של האבדון.
כן, עליכם לתקן את הגלות הללו באמצעות עשיית דברים שלא עשו ולא רוצים לעשות. אל תהיו שותפים עםהם, אל תשתכחו כמוהם. הצילו את נפשתכם וברחו מהזעם של אלוהים באמצעות התיקון להגלות אלו והפצתה בכל מקום.
אני, מיכאל, אהיה לצידכם לעזור לכם במשימה הגדולה והדחופה הזו. אין דבר חשוב יותר לעשות עכשיו מאשר להתפלל תפילת הרוזריוס. מי שמתפלל את התפילה זו יושע, ומי שהפיץ את אמו של האלוהים ואת הודעותיה יצליח לחיות חיי נצח.
התאימו לאבירנו, לנקודת האור החביבה ביותר עלינו, ללהב העולה ללא הפסקה של אהבה ותשוקה גם לשרים חריפים של ההריון הבלתי נטול. להפיץ הודעותיה לכל העולם, כי הזמן כבר באמת בשלב האחרון של הגרגרים.
ובעוד זמן קצר יבחן האדון את הארץ עם מדה של אש וצער למי שאינם מתאימים לרצונו הקדוש. כן, העונש יהיה הנוראי ביותר, הוא יהיה כה נוראי עד שעורה תתנתק מהאנשים והם ירגישו שהם לא היו מעולם ולא ראו את אור השמש.
ברחו מפני העונש הגדול הזה על ידי ציות למה שאומר לכם ולהתאיץ בתשובה שלכם ותשובת אחיכם.
אני, מיכאל, נמצאת לצידך תמיד, לא מאבד אותך, אגן עליך עם מגיניי תמיד ואינני מאפשר לשטן לגבור על אלה שמעריצים אותי ומתפללים את רוזריוס שלי כל שבוע.
לכלם מברכתי באהבה הר גרגנו, הר הקבר והר ז'קאראי".
הודעה פרטית מאמא שלנו לקארלוס טדאו
האב רוחני של החוזה מרקוס טדאו
"בני היקר קרלוס תדיוס, הודעה זו רק לך.
"בן, המשיך באהבתי, נושא את אוצרי הבן שאתי נתתי לך והלך עוד יותר בדרך שהראיתי לך שתתנחל לגן עדן.
אתה גדול בלהב האהבה אליי ואז דבר זה מביא לי שמחה רבה! אין דבר יפה ועיקרי יותר מזה: להחזיק את לוהט אהבתי ולגדול בו.
יפיך, יופי נשמתך, האיר באמת עיני, האיר את עיניו של בני ישו ואת אבינו הנצחי. גם הרוח הקודש נמשכה אליך ויתן לך בקרוב חסדים חדשים ועשירים.
הלוך, תפיל יותר ויותר ולכת בדרך התפילה. המשיך לאהוב ואת לי, להיות יוחנן חדש יחד עם היקר והערכי שלי יוחנן של זמנים האחרונים, בני הקטן מרקוס אבירי.
כן, כן בן, ברגע שהם נזלו את גופו של בני ישו מהצלב ונתנו אותו לידיים, באותו רגע מתתי במיסטית בלי יכולת למת. והכאב שאני חשבתי נתן לי אלף מות לנפש. אבל באותו רגע, בכאבי הגדול והחד שלי, המחשבה על נאמנותו של בני מרקוס, מחשבתך על נאמנויותיך העתידיות ניחמה את ליבי.
כן, נאמנותך, אהבתך אליי ואמונתו היו טיפת דבש בגביע המר ששתיתי באותו רגע למען גאולת כל האנושות.
כן, ניחמת את ליבו של הרץ שלך ובאותה עת כשחרב הצער חפרה אותי עמוק יותר בלבי.
אמונתך, צייתנותו יחד עם זו של בני הקטן מרקוס ניחמו את ליבי וניתנו לי בתוך אלה העינויים האימים שצרו על נשמתי, נתנו לי שמחה, נחמה, אהבה ואפיקוריה כאשר מילאו אותי במים מרירים.
כן, אתה ניחם את מרה, כלומר, אתה ניחמת אותי, אותה שהכל יוצר והחטאים של העולם מילאו במרירות ברגע הזה.
כן, אתה ניחם את מרה, אתה ניחמת את מריה שברגל הצלב הפכה למרה, ממולאת במרירות ברגע זה.
כן, לבי נחמה על ידיך, אתה חייב להרגיש מאושר, כי אמנם ניחמת את מנחמי יוצריך, ניחמת את אם גואלך. ולכן, בן, אתה חייב להמשיך לנחם אותי כל יום ביבשת דמעותי.
כן, בלסאלט כאשר דברתי על השליחים של זמנים מאוחרים שיעלו, יצאו ויאירו את הארץ, ילחו בטעויות שאוייבי ואנשיו יפיצו כדי להסתיר את האמונה האמיתית מהעולם.
חשבתי עליך, ידעתי את לידתך, ידעתי את אמונתו העתידה שלך, ידעתי את אהבתו העתידי שלך וזה ניחם אותי, בני. ולכן הלאה, המשיכו לעזור לבני מרקוס במשימתו. משימותיך להאמין בו, להגן עליו, לסייע לו לתמוך בו, לנחמו, להבינו. ואל תהיה מעבר לכל, לחיות באופן רציף מאוחד עימו בלב אחד, בנפש אחת, בלהבת אהבה אחת.
לכן גדלו באיחוד, גדלו בחברות-אהבה, גדלו יותר ויותר באמון, בקרבה שצריכה להיות בין הקדושים של אלוהים, משתתפים בכל דבר. ומעל הכל, להבין אחד את השני עמוקות ולהיות אמיתית התומכת, הנחמה, התמך, האהבה והלב זה לזה.
בני, לא תוכל לדמיין כמה חסדים יש לי עדיין עבורך, לכן הלאה, כי דברים גדולים מצפים לך, חסדים רעמים מלבי. ואכן בקרוב מאוד תקבל מתנתי חדשה ממני ודרך אותך אגלה לכל ילדיה כמה גדולה היא כוחי בנפש שמתנה עצמה לחלוטין לי ועונה נאמנה "כן".
לאתך ולילדי, ברכתיך עכשיו באהבה".
(מרקוס): "אמא השמימית היקרה, האם תוכל לגעת בזרי התפילות והציורים של ילדיה?