בַת יְקָרָה, תּוֹדָה שׁשׁמַעְתּ לְקוֹלִי בּלִבּך. אני האם הַצּוֹכֶחֶת – [צוֹכֵחַ] מִמוּתוֹ של בנִי, שׁהוא נְצָלוֹף עוֹד היום בידי אֲנָשׁים וּרעֵי צאן כּוזבִים. תַּחֱזֶקִי לִבּי של האם;
ראיתִי אֶת בְנִי הָאֶחָד מוֹתוֹ צָלוּף, וַאֲנִי עִמּוֹ, וְגַם יָדַעְתִּי אֵבֶל שׁני כּשׂהוּקַר בּהקבר, סָגוּר בּאֶבן, וְרָאתִי לְבודָד; וְאוּלָם עוֹד אֲנִי זוכרת כּשׁהָיה על הַצּלב וְאָמַר: “אֵשׁת, הִנּךְ בֶן,” וְשָׁם הָיתִי לְכולכם אֵם. שׂמרתי את הַחוֹלִי בּלִבּי וּבשׁתִקָה.
עַתה, יְלָדַי, תַּחֱזֵקוּנִי בּתְפִילָתוֹכֶם כּשׁאני מַחֲזֶקֶת אֶתְכֶם כּשׁמוֹרִים אוֹתִי. עַתה, אֵלֵךְ לָכֶם בּבִרכַת הָאֱמוּן שׁלי, בּשׁם האב, וּבֶן, וּרוּחַ הקודש. אָמֵן.
