יום שני, 15 בינואר 2024
אם מרי המבורכת לוקחת אותי למדיגורייה לבקר נשמות.
מסר של גבירתנו המלכה לוולנטינה פפאניה בסידני, אוסטרליה בתאריך 26 באוקטובר 2023.
הודעה זו התקבלה ב-26 באוקטובר 2023 ולא פורסמה בעבר.
כל הלילה, כרגיל, סבלתי מאוד, אבל גםותקפתי על ידי שדים—זה היה הדבר הנורא. הסבל היה כה עז עד שהרגשתי שאני פשוט לא יכולה יותר לסבול את זה.
לפתע החזקתי בידי את ישו הילד. השדים היו שם, מנסים לתפוס אותו לקרוע אותו לגזרים. ניסיתי להגן על אדונינו, הסתרתי אותו, ורצתי כשהשטן רודף אחרי, הלוך ושוב.
לבסוף, מאחורי, אם מרי המבורכת באה בשמלה יפה וארוכה בצבע בורדו.
“איזה הקלה!” אמרתי.
היו שם שלושה שדים—גברים כהים ומכוערים, מאיימים עלי. הם אמרו, "באנו לעצור אותך ולהשמיד אותך. את לא יכולה לעשות כל זה."
המלאך אמר, “תברחי! תברחי! בוא נברח! בוא נעוף משם מהר!”
"אבל איפה התינוק?" שאלתי את המלאך.
“אל דאגי, אם מרי המבורכת לקחה את התינוק,” הוא השיב.
המלאך ואני רצנו ורצנו לאורך הכביש הזה.
שאלתי את המלאך, “לאן אנחנו רצים?”
"וייטנאם!" הוא ענה, "אנחנו הולכים לוייטנאם."
אבל אני לא זוכרת שהגענו לוייטנאם, כי פתאום מצאתי את עצמי חזרה בחדר השינה שלי.
אחרי שחזרתי לחדרי, מתנשפת ותפוסה מהריצה, שמתי לב לגדר סביב שידת האיפור שלי, מעין הגנה.
חשבתי על מה שעברתי הרגע, ‘מי האנשים האלה שרודפים אחרי?’
הבנתי שהשדים תוקפים אותי מכיוון שמדובר בקרב רוחני—עוד אנשים קוראים את ההודעות שאני מקבלת מהשמים וגם השתתפתי ביותר קבוצות תפילה. הוא רוצה להיפטר מישו וממני, הוא לא רוצה שאפיץ את דבר האלוהים לעם.
המשכתי להתפלל וכשהשעה הייתה חמש וחצי בבוקר אם מרי המבורכת הופיעה. היא אמרה, “וולנטינה, תבואי איתי. יש משהו שאני צריכה להראות לך ולשתף אותך בו.”
מצאנו את עצמנו במקום—אני לא חושבת שהיה זה כאן על האדמה, אבל הוא יהיה בגן עדן.
היא אמרה, “וולנטינה, את יודעת שהבטחת לי משהו, אבל לא קיימת את ההבטחה שלך.”
חשבתי לעצמי, 'מתי הבטחתי?' בדרך כלל אני מתפללת את הקידוש ומקיימת תפילות ונְדָבוֹת יומיות שלי, אבל אחרי שאחותי אנגלה נפטרה לאחרונה, כל התפילות שלי, במשך שבועיים לאחר מותה, נפסקוּ.
אם קדושה אמרה, "בואִי ותסתכלי." היא פתחה את המכל הגבוה הזה. כשראיתי בפנים, ראיתי שתחתית המכל מלאה בכמות לא מבוטלת של גרגרי חיטה מעורבים בגרגירים כהים אחרים. זה לא היה טָהוֹר.
היא אמרה, "תראִי, זה לא נקי כי לא קיימת את ההבטחה שלך לי."
התנצלתי ואמרתי, “סליחה, אם קדושה.” עמדתי וצפיתי במה שאם קדושה הראתה לי. הרגשתי איום ונורא. זה היה כמו סכין חודרת את לבי.
אבל חשבתי לעצמי, 'אבל האם הם יודעים כמה סבלתי מאובדן אחותי?' אבל השמים—הם רואים דברים אחרת מִמֶּנוּ. כל התפילות והנדבות היומיות שהייתי עושה, אם קדושה, תשתמש בהן לדברים רבים ושונים. היא לא הייתה נסערת מדי, אבל הזכירה לי בעדינות את ההבטחה שלי, ותחושתי לא היתה טובה במיוחד.
היא ישבה כשהראתה לי זאת, ואז קמה וְאָמְרָה, "נֵלֶך."
בחיוך אמרה, “תַּחֲשֹׁבִי לאן אני לוקחת אותך עכשיו? אני לוקחת אותך למדיגוריה!"
'אה, למדיגוריה?' חשבתי לעצמי בהתרגשות.
אם קדושה שמעה את מחשבותיי והשיבה, “כן, אני לוקחת אותך למדיגוריה כדי להראות לך משהו, ואני צריכה שתעזְרִי לי ולבֶּנִי."
פתאום מצאנו את עצמנו במדיגוריה.
היא אמרה, “אני לא לוקחת אותך לכנסיית סנטיאגו, אבל אנחנו הולכים לאזורים הסובבים את מדיגוריה. יש שם אנשים שצריכים את עזרתך."
ראיתי קבוצות שונות של אנשים. היו קבוצות גברים וקבוצות נשים. לאן שאני מסתכלת, יכולתי לראות אנשים כאן ושם.
גם זיהיתי את האב סלבקו ברבריץ' (נפטר ב-24 בנובמבר 2000). הוא נראה כל כך צעיר ויפה. לבש גלימה קפוצ’ינית ארוכה חוּמָה. חייך ודיבר עם אנשים בקבוצה.
אמרתי לאם הקדושה, “אה, האב נפטר, אבל תראִי אותו הוא חי!"
היו הרבה אנשים שהוא דיבר איתם. האנשים הללו ישבו בשולחנות עגולים קטנים. האב דיבר אליהם וחייך אליהם, עובר משולחן לשולחן. אני בטוחה שמהשמים הוא עוזר לאנשים במדיגוריה. אבי סלבקו לא היה מתחת לפני הקרקע אלא בשטח פתוח שנראה כמו גן.
אם המבורכת הסתכלה על הקבוצה וחייכה. נראה שהוא עוזר שם לאנשים. היינו כמה מטרים ממנו אבל לא ניגשנו אליו. הכומר סלבקו הסתובב וראה אותנו.
אם המבורכת אמרה, “אני חייבת להראות לך משהו אחר.”
פתאום מצאנו את עצמנו הולכים מתחת לגשרים ואז דרך מנהרות, כמו מערות תת-קרקעיות עם פתחים כאן ושם שמכניסים קצת אור. זה היה מאוד יוצא דופן, וכל המערות האלה היו מאדמה.
כשנסענו במעברים די עמומים אלו, האור שהשתקף מאם המבורכת הראה את האנשים הרבים שעברנו לידם. חלק הלכו בתהלוכה—היו מסתכלים עלינו ואז ברגע אחד פונים ימינה ונעלמים. זה קרה כמה פעמים לא מעט.
אני הייתי בעקבותיה, ובכל מקום שאליו הגענו היו קבוצות של אנשים—גברים ונשים וצעירים. כל אלה היו נשמות טהורות, והם כולם נראו מתחת לאדמה. זה היה מאוד יוצא דופן. מעולם לא ראיתי דבר כזה לפני כן.
רציתי לעקוב אחרי קבוצה אחת אבל הם פנו סביב הפינה ונעלמו במהירות. אם המבורכת אמרה, “לא, לא, אל תעקוב אחריהם. רק רציתי להראות לך כמה יש כאן.”
היו מנהרות שונות ימינה ושמאלה אבל אנחנו תמיד הלכנו ימינה. אם המבורכת אז נתנה לי ללכת לפניה, ואני הייתי שואל אותה שאלות. הגענו לקבוצת גברים שישבו על קיר סלע.
שאלתי אותה, “מיהם האנשים האלה ומה הם עושים?”
היא ענתה, “אלו כמרים—אבל הם לא עשו את הדבר הנכון.” כומר מסוים עישן סיגריה.
אמרתי, “אה, לא ידעתי שכמרים מעשנים.” הכומר הזה קם ואמר כמה מילים שלא היו נחמדות במיוחד.
הנשמות דיברו ביניהן—מתלוננות על כך שהיה עליהן להיות שם, רוצות לצאת משם.
אם המבורכת אמרה, “זכרי את כל מה שאני מראה לך—את צריכה לעזור להם.”
“האם לא מתפללים במדיוגוריה עבור נשמות טהורות?” שאלתי.
“חלק מהאנשים מתפללים וחלק מהאנשים לא חושבים להתפלל,” היא השיבה. אני לא יודע אם הנשמות האלה היו אנשים מקומיים או אלו שהגיעו לעליות לרגל למדיוגוריה.
אם המבורכת אז רצתה להראות לי משהו אחר. הגענו למדרגות שעשויות מאדמה. המדרגות הספציפיות האלה הובילו לפסגה, שם יכולתי לראות פתח. הן היו מאוד תלולות וצרות. אני חושב שזה הדרך החוצה עבור הנשמות.
אמא מרי אמרה, “אתה לך לפניי ואני אחכה לך.”
כשנתחלנו לעלות במדרגות, על כל מדרגה היה מיכל קטן עם כיכר לחם בתוכו וכמה פירות אדומים מעל הלחם. עשיתי כמה צעדים, ואז ככל שעליתי גבוה יותר המדרגות נעשו צרות יותר ויותר, עד שקשה היה לי להניח את הרגל על המדרגה ולהימנע מדריכה על הלחם.
אמרתי, “אמא מרי, אני לא אוהב לדרוך על הלחם.”
היא חייכה ואמרה, "אתה לא צריך ללכת רחוק יותר. מה שרציתי להראות לך—סיימנו עכשיו. בכך שבאת לכאן ועם כל מה שעברת, זה כבר הפרי היפה שהפקת, החניות שכבר מגיעות לנשמות הקדושות. את כל האנשים שהראית לי אתה צריך להציע אותם לבני שלי ולהתפלל עבורם. הצע נשמות אלה במסה קדושה ואתה חייב לסבול בשבילן.”
בכל מיכל מרובע, דמוי אלומיניום היה לחם עם פירות אדומים מעל. זה מייצג את גופו ודמו של ישוע המשיח.
הנשמות האלה היו כאן במקום הזה זמן רב. המקום לא רחוק ממרכז מדוגוריה, אבל הרגשתי שאנחנו הולכים לכיוון הר קריז'באץ', והיינו מתחת להר. היה לי כל כך טוב להיות במדוגוריה. זה לא משנה שגם אם הייתי רוצה ללכת לכנסייה, אמא מרי רצתה להראות לי את המקום בו נמצאות הנשמות. שהיית עם אמא הקדושה שלנו שמכוונת אותי ומסבירה לי דברים היה כל כך שליו ויפה.