שלום עליכם!
יקרות ילדי, אלוהים שלח אותי פה כדי לעזור לכם, לברך אתכם ולהניח אתכם בדרך הבטוחה שמגיעה אליו. *תפלו, תפלו שהרוח הקדושה תאיר אתכם ותיתן לכם את הכוח להעיד באמונה, בעוז על אהבת בני ישוע ואשתו לאחיכם כל אחד. ילדים, אנוכי תמיד קרובה אליכם. אני, אם שלכם, רוצה למלא את לבכם בשלום האלוהים. אני כאן עם החסדיים שאלהים מאפשר לי לתת לכם. פתחו את ליבךם עוד יותר לאלהים ומשפחותכם יזכו בברכות השמים.
אלהים נתן לכם חסד גדול הלילה עם נוכחי כאן. אחד היום תבינו את הסיבה לדברי אמא שלי. באתי לברך על העיר שלכם. הודו לאלוהים על מתנת הגדולה הזאת. ברכתי אותכם: בשם האב, הבן והרוח הקדושה. אמין!
לפני שעזבה אמרה לי:
בני, תפלו, תפלו. אל תשכחו את הלב ואת האמונה. אלהים רוצה להציל את כל אחיכם והאחיות שלכם הנעדרים ביותר ומרוחקים. התירו לאדון להשתמש בכם כדי להפיץ את מסר אהבתו. כאשר תדברו על הודעותי לאחיכם, זה נותן נחמה הן לליבו של בני והן ללב אמא שלי. אנוכי תמיד מאלווה אותך ובורכת אותך. תודה על זמינותו שלכם. ביקשו סליחה לחטאיכם כדי שתהאו כל אלוהים. שלום עליך ועל משפחתך.
(*) האמונה מובילה את התבונה אל בוראו של כל הדברים, זה שגדול יותר, גבוה יותר ויותר ראוי לאהבה מאשר כולם. האמונה מאפשרת לידע את תכונות האל, מצביע על הכל שהוא עשה לבני אדם וכל מה שהם חייבים לו. בחיים אלה של אמונה, הרוח מתנשאת מעבר לפעילות הטבעית, מבלי להתנתק ממנה.
באופקים החדשים שאמונתם פותחת בפניהם, הכוחות הטבעיים של הרוח מוצאים רבה מאוד יסודות חדשים לפעילות. פעולה זו, בה הרוח מתאימה את עצמה הפנימית לתוכן האמונה, מורכבת מהמדיטציה. פעולת זו הופכת לחיה יותר, קלילה ופריונית יותר אם הרוח הקדושה מאנימה ומגביהה את הרוח האנושית, שמתרגשת אז להיות בידיים של כוח עליון שאורו אותה; עד כדי כך שהרוח לא מרגישה זאת פעולתה אלא הגילוי האלוהי המורה לה.
מה שרוחה השיגה באמצעות המדיטציה, בצורת זו או אחרת, הופך לרכושה הקבוע של רוח. זה מייצג הרבה יותר מאוצר אמתות צבריות שיכול להישא מהזיכרון כאשר יש צורך. הרוח-במענה הרחב והאובייקטיבי, לא רק של התבונה אלא גם של הלב-מקרב את עצמה אל האל באמצעות תשומת לב רציפה, מכירה אותו, אוהבת אותו.
ידיעה ואהבה הן חלק מהוייתו, כמו הקשר עם אדם אחר שאתה חי עמו זמן רב ויש ביניכם קרבה: אנשים כאלה לא צריכים עוד לחפש מידע הדדי או להסתכל אחד על השני כדי לדעת ולהרגיש את זהות האהבה; ביןיהם אין אף צורך בדברים. כך נצטרך לראות את הקשר של הנשמה עם אלוהים, לאחר תרגול ארוך בחיים הרוחניים: היא לא צריכה עוד מדיטציה כדי ללמוד לדעת ולאהב את אלוהים - היא כבר סיימה את המסע, היא כבר מנוחה על המטרה שהשיגה. מיד כשהנשמה משתקפת בתפילה, היא כבר עם אלוהים ויש לה עמו דרך התמסרות באהבה. לאלוהים אוהב יותר את שתיקתה מאשר את דבריך. זה מה שנקרא תבונה רכושה. סוג של תבונה זו הוא פרי המאמץ העצמי הרבה, מונע ומושת על ידי חסדי רבים. לחן אלוהים, מעל הכל, נזקפים הכרזה הודעת האמונה, האמת הגלויה לו, כמו גם החוזקה לשתף פעולה בחירותנו החופשית: ללא עזרת חסד האלוהי, תפילה או מדיטציה לא יכולות להתבצע.
התמסרות לתפילה, מצידה, ואורך הזמן שבו נשארים בתבונה רכושה תלוי בינו. אם נראה בעצמו, תבונה - דומה לשקט ולתמסר באהבה לאלוהים, יכול להיחשב כצורה של אמונה. זהו הדרגה הגבוהה ביותר בחיי האמונה שיכולה להשיג באמצעות פעילות עצמית, בהנחה שהשלים את סדר הלוגיקה שלו: התמסרות לרצון העצמי לרצונו של אלוהים, וההתאמה של כל הפעולות לרצון האלוהי.