(מרקוס): קדוש יוסף, תכבדו לתת הודעה לילדיך. הובילו אותם, הכשירו אותם, חנכו אותם, תקנו אותם ואוררו את נשמתם.
(קדוש יוסף): אהוביי, כתבו מה שאני על מנת לומר זאת ולהעביר אותה לילדי כך שיודעו עוד יותר חסדתי ואבלותי על החטאים של העולם.
"לבי מתאב יותר ויותר בגורל האנושות. חודשים ושנים עוברים במהירות והאנושות ממשיכה לסרב להודעותינו. לבנו מלאים צער על החטאים של סרבנותה של האנושות הזאת הפוכה והמרדנית להדרכנו.
לולא שמעה האנושות את ההודעות של לה סאלט, לורד, פטימה, גראבאנדל, היד ושתיהן, העולם לא היה במצב נוראי זה.
התקווה האחרונה של לביהם של ישו ומרים היא הופעות אלה כאן. הם מקווים שהשליחים של זמנינו יצאו ממנה ויפיצו את הודעתם לכל העולם. הם מצפים למצוא כאן הדבורים העמלות שאותם חלמו תמיד, דבוראים שמתפללים ומעבדים ללא הפסקה למען עניין ההודעות שלהם.
אם זה לא יקרה כאן, הם יעזבו ואבי הקדוש ישאיר את העולם לזעם העונש והרע, אליו האנושות משלמת ציות לדרכו הנוכחית לחייה.
אם כאן תכוזב תקוותם של לביהם של ישו ומרים, הם יכולים לצפות לעונשים גדולים יותר מהמבול!
האנושות טרם הגיעה לשיא חורבנה ואם הודעותינו לא יישמענה, היא תהפוך גרועה עוד ממה שהיא עכשיו.
אני אומר את הדברים האלה עם צער ולא בשמחה, לראות כמה הודעות שלא נענות והאנושות הולכת במהירות מלאה בדרך שמביאה תחילה לחורבנה ומותה ואז לגיהנום.
עיניי נקרעים מדמעות דם כשאני רואה שהעוינות להודעותינו הפכה לכלל החיים לקתולים והאנושות בכלל. לבי נפצע בחרב לראות שאין מקום שבו הלבבות של ישוע ומריה מוצאים חסד, ציות ושיתוף פעולה.
אין נשמות שרוצות לשאת את הצלב עם ישוע והבתולה הקדושה, אין נשמות שרוצות לעזור להם במשימתם להפוך את העולם.
הגיע שעת האפוסטולים של זמנים אחרונים, הגיעה שעתכם ילדיי, קומו אפוסטולי! הלאה! הכריזו לכל העמים, לנשמות כל הודעותינו, כי רק הן יכולות לשנות ולהציל את העולם הזה הרע והאכזר.
היו האפוסטולים שאנחנו מחפשים! ליבי ילווה אותם ויגן עליהם בחסד ובאור שלי.
אם תעשו זאת, הלבבות שלנו יצליחו והעולם ידע את גיל האהבה, הטוב והשלום. המשיכו להתפלל שעתי כל יום ראשון, כי אני נתן לכם חסדים רבים דרך זה ואני אשמור על משפחותכם!
לאנשים היום מברכתי".