אני נותן לכם דרשה בדיוק כפי שהייתי רוצה לשמוע אותה מכומר שהוא באמת "זורע":
אחי היקרים,
היום אני עומד לדבר איתכם על אלוהים. מי הוא, מה הוא עושה, ומדוע עלינו לאהוב אותו יותר מכל דבר אחר!
אלוהים הוא בראש ובראשונה אהבה כה יוצאת דופן, שהוא בחר ליצור את האנושות כדי שתוכל להכיר אותו ולאהוב אותו; אהבה זו היא חילופין בין אלוהים לאנושות — הוא מושך כל דבר לעצמו. אך מהי האהבה הזו?
אהבה זו היא שופעת; משמעות הדבר היא שהיא ממלאת את האדם שהוא יעד האהבה. האם האנושות — וכל אדם בפרט — אינה חושקת להיות עשירה? כן, כמובן שהיא חושקת. אם כך, שיפנו אליי; אהבה זו היא כה אוהבת! האם אדם אינו חושק להיות נאהב? כן, כמובן — להיות נאהב זה מנחם, זה מתוק, זה מעשיר; להיות נאהב הופך את האדם למאושר וקליל, וזה גם מעודד הדדיות.
לאהוב הופך את האדם לאהוב, וכאשר אוהבים באמת, רוצים לתת — לתת מעצמך, להיות בשירות, לתת את עצמך במלואך. כבר לא חושבים על עצמך; אנחנו חושבים על האדם או האנשים שאנו אוהבים; אנחנו משרתים אותם כדי שלא יחסר להם דבר, כדי שיתקדמו בחיים, כדי שתהיה להם סביבה טובה ומערכות יחסים טובות, וכדי שבשינוי, הם יעבירו הלאה את מה שקיבלו, כדי שגם הם יהיו ערוצים שדרכם זורם הטוב לאחרים, מעשירים אותם בתורם, וכן הלאה.
אהבה אינה אנוכית; אהבה אינה נקמנית — להיפך גמור. היא נותנת מבלי לצפות דבר בתמורה; היא נותנת בנדיבות וככל יכולתה, ומוצאת את שכרָה בהפצת הטוב שהיא נתנה.
כזו היא אהבה אלוהית: היא מעשירה, היא מתפשטת, היא לעולם אינה מתייבשת. כשהיא נראית כמתייבשת, זה משום שהיא אינה מתקבלת ולכן אינה מועברת הלאה.
אחי, אתם חושבים לעיתים קרובות שאינכם מכירים את אלוהים, אך כדי לאהוב, יש צורך לדעת. הכרתי את עצמי לכם בכך שנולדתי על הארץ ובכך שלימדתי אתכם, וכל אלה שהקשיבו לי אהבו אותי. אלה שלא שמעו אותי — משום שהיו אובססיביים לגאווה שלהם ולקנאתם על כך שכבשתי את לבבותיהם — אנשים אלו סגרו את מעגל האהבה, ולא יכולתי להישאר ביניהם. ההמונים הלכו בעקבותיי; האהבה והתורות שהענקתי להם שבו אותם, והם, בתורם, העבירו הלאה את האהבה שקיבלו.
כך נולדה הנצרות, הגזורה מהשם היווני "Christus", שמשמעותו "המשוח". הנצרות — ובאופן ספציפי יותר הנצרות הקתולית, שמשמעותה "אוניברסלית" — היא אפוא התנועה המאחדת את תלמידיו של המשוח של אלוהים, זה שאלוהים מצא בו את רצונו, ומצווה עליכם להקשיב לו (מתי יז:ה).
כן, הציות נובע ישירות מאהבה. כשאנחנו אוהבים, אנחנו מצייתים למי שאנחנו אוהבים כי אנחנו מעריצים אותו; אנו חפצים לרצות אותו, ורצונותיו הם ציוויים עבור מי שאוהב. הציות נובע מאהבה ונמצא במלואו בכל המידות הטובות. אלוהים חפץ, ואתם מצייתים לו. זהו פרי האהבה שצריכה להיות לכם כלפי אלוהים, שממנו אתם שואבים את כל מה שאתם, כל מה שיש לכם, וכל מה שאתם אוהבים. הוא נתן לכם חוק — עשרת הדיברות — שכל אחד מהם מורכב משתי שורות. על כן, הדיברות הללו מתאימות ל-20 שורות, והכול מצוי בהן. לא קשה לזכור אותם, ועל ידי התייחסות אליהם בתודעה, תגיעו לשלמות הנוצרית.
אלוהים רוצה שתהיו כמוהו כדי שיוכל להחזיק בכם איתו לנצח בשמיים. כבן לאב, כך הבן. הוא רוצה להפוך אתכם לשותפים באלוהותו, ובאמצעות הטבילה, הוא הופך אתכם ל"ילדי אלוהים". הוא שופך עליכם את מתנות רוחו הקדושה כדי להרים אתכם אליו, כדי להפוך אתכם לדמוייו, ומתוך אהבה אליו, אתם מקבלים ממנו הכל. על ידי קבלת רצונו עבורכם, אתם מוכיחים את אהבתכם אליו, והוא, מתוך אהבה אליכם, רוצה שתהיו לנצח בדמותו ודמוייו, קרובים אליו.
אהבה נותנת ונותנת מעצמה, ואתם, יצוריו, אם תאהבו אותו, תתנו את עצמכם לו — תצטעתו לו מתוך אהבה, ובכך תתנו את עצמכם ליצוריו מתוך אהבה אליו, כי הוא ברא אותם וחשק בטובתם בדיוק כפי שהוא חושק בטובתכם — בטובתכם האישית. וזוהי הצדקה (חסד), המעלה התיאולוגית שמגיעה מאלוהים וחוזרת לאלוהים, ומתרגלת הן על הארץ והן בנצחות השמיים.
החסד הוא הגדול מכל המעלות משום שאלוהים הוא מטרתו ומשום שהוא מתרגל הן על הארץ והן בשמיים, בעוד שהאמונה והתקווה אינן קיימות עוד בשמיים: בשמיים, אין עוד מאמינים, אלא יודעים; בשמיים, אין עוד מקווים, אלא מחזיקים בבעלות. תרגלו חסד, אחי, משום שהוא גדול בעיני אלוהים; הוא מרים אתכם אליו; הוא הופך אתכם לדמוייו, שכן אלוהים אינו נמאס לו לעשות לכם טוב.
כאן, אם כן, בכמה מילים, נמצאת המהות החיונית של דתכם, שהיא ללא ספק דת של אהבה, אך מעל לכל דת של מסירות עצמית.
בשם האב, הבן ורוח הקודש †. אמן.
אדונכם ואלוהיכם
מקור: ➥ SrBeghe.blog